18/10/2021
"מה, את מפחדת מכלבים?"
הוא צעק לי מרחוק.
חייכתי לעצמי...
"לא, ממש לא". עניתי
"אני פשוט רואה שהוא קצת מפחד ממני, אז רציתי להקל עליו".
סיפור שהיה כך היה: היום, לכבוד הבוקר המעט סגרירי שנפל עלינו, החלטתי לרוץ את ריצת הבוקר שלי ביער, כשלפתע בא מולי איש וכלבו.
הכלב קלט אותי ונעצר, השתהה, קפא.
ראיתי שהוא מופתע ושהוא לא בטוח באיזו מגירה לתייק אותי, שהוא צריך לאסוף עלי עוד מידע.
לא חשבתי שהוא יתקוף אותי. אני מכירה את הכלב הזה פה מהיישוב ואני יודעת שהוא חששן אך לא תוקפני.
אבל ראיתי שהוא רוצה ללמוד עלי עוד, בקצב שלו.
אם הייתי ממשיכה בקצב הריצה- הייתי עלולה להגיע אליו קרוב מידי ומהר מידי, כשהוא עוד לא היה מוכן לזה.
אז במקום זאת עצרתי והתיישבתי בספסל פיקניק סמוך, מפנה את הראש לכוון השני, הרחק מהכלב.
אבא של הכלב קרא לו להצטרף אליו אבל הכלב עוד לא היה מוכן לזה.
הוא ניגש אלי, שומר על מרחק בטחון ממני ורחרח באוויר, ואז כשהרגיש מוכן ושסקרנותו באה על סיפוקו, הסכים להתקדם ולהצטרף לאבא שלו.
ואז אבא שלו שאל אותי את השאלה מההתחלה של הפוסט.
זה מצחיק איך התנהגות מנומסת שלי, טבעית ומכבדת מרחב אישי, נתפסת על ידי בעלי כלבים בטעות כפחד.
אנחנו האנשים כל כך מרוכזים בעצמנו, אנחנו חושבים שאם האדם לא ישר מושיט ידיים ורוצה ללטף או אפילו סתם ממשיך בדרכו ופולש למרחב האישי של הכלב ללא התחשבות בשפת הגוף שלנו- זה אומר שאנחנו מפחדים.
ואני אומרת- להתבונן במי שניצב מולך- בין אם זה כלב או אדם או כל חיה אחרת, להקדיש רגע בכדי להתבונן בשפת הגוף שלו, להבין מה עובר עליו ולפעול בהתאם, זה לא פחד- אלא אלף בית של נימוס בסיסי.
מחר בלייב השבועי שלי בשעה 8:30 בבוקר בקבוצת התמיכה לבעלי כלבים רגישים בפייסבוק וגם באינסטגרם שלי, אני אדבר על כמה סימני שפת גוף עדינים ואף אמביוולנטיים אצל כלבים שאולי אתם מפרשים בדרך מסויימת אבל כדאי לבחון אותם בפרספקטיבה נוספת כמו:
קפיצה על אנשים
כשכוש זנב
פיהוק
התהפכות על הגב
ליקוק פנים של אנשים
ואם תבואו ותשאלו אז אני פתוחה לדבר על עוד..