01/04/2020
בשנת 1851 כאשר ביקר המשורר וסופר המסעות האמריקני באיירד טיילור בסוריה, התגלתה בפניו תופעה מוזרה: בית מחסה שכל כולו מוקדש לחתולים. במבנה הסתובבו להם חתולים רבים באופן חופשי, קיבלו מחסה, מזון ואף שירות רפואי וכל זאת במימון של ווקף (הקדש) שנועד לרווחתם של חתולי הרחוב לשעבר. זו לא הדוגמא היחידה ליחס האוהד לחתולים במזרח התיכון: מטייל מערבי אחר בן התקופה סיפר שבקהיר ישנו גן לחתולים אשר נוסד עוד במאה השלוש-עשרה, על ידי ביברס הממלוכי. זאת בעוד שבתקופה המקבילה באירופה של ימי הביניים, נהגו לצוד חתולים ואף לאכול אותם.
אז מאיפה מגיע היחס האוהד כל כך לחתולים במזרח התיכון? חתול הבית מסתובב באזורנו כבר קרוב ל-10,000 שנה והפך לחיה אהובה בשל היכולת שלו לצוד חיות מזיקות ולהגן על תוצרת חקלאית. הדוגמא המוכרת היא כמובן במצרים העתיקה, שבה חתולים נחשבו לקדושים ואף נחנטו כמומיות בדומה לבעליהם. עם זאת, המצרים הקדמונים הם לא היחידים שחיבבו חתולים: למרות שאין התייחסות לחתולים בקוראן, גם במסורת המוסלמית (חדית') מדברים בחיבה רבה על החיות המשופמות.
אחד ממלוויו של הנביא מכונה "אבו הורירה" או בתרגום חופשי "אבי החתלתול", קיבל את שמו מכיוון שהיו לו חתולים רבים. לפי אחד הסיפורים, אחד מחתוליו של אבו הורירה את הציל את הנביא מוחמד מפני נחש ובתגובה ליטף הנביא את החתול בראשו וברך אותו ואת כל חתולי העולם ביכולת לנחות על הרגליים בעת נפילה. כמו כן, יש המאמינים שהפסים שלעיתים מופיעים על ראשם של חתולים הם סימני האצבעות של מוחמד. סיפור מפורסם אחר הוא שלמוחמד הייתה חתולה אשר נהגה לשבת בחיקו בעת בתפילה. באחד הימים מוחמד רצה לקום אבל לא היה לו לב להעיר את החתולה (תופעה המוכרת לכל בעלי החתולים) ולכן החליט לחתוך את הגלימה שלו ולא להפריע את מנוחתה.
סיבה נוספת לאהדה כלפי חתולים בתרבות המוסלמית היא שהחתולים הם חיות נקיות, בעוד שחיות אחרות נחשבות למלוכלכות וטמאות. לכן, חתולים יכולים להיכנס לבתים ואפילו למסגדים, שהתפילה בהם מחייבת טהרה. כל אלה יכולים להסביר מדוע חתולים נחשבו לאורך השנים לחיות רצויות ואהובות בתרבות המוסלמית, אשר נכתבו עליהן סיפורים ומסורות בשפות שונות. גם כיום ניתן למצוא בערים מוסלמיות חתולים רבים, המשך למסורת רבת שנים.
