03/04/2016
הקלות הבלתי נסבלת של הריאקטיביות, או למה לעזאזל הכלב הזה לא מפסיק לנבוח?
המילה ראקציה מקומה בעולם המדעים, בעיקר בדיסציפלינה הכימית, התגובה של שני חומרים או יותר שנפגשים.
למשל, סודה לשתייה בתוספת של חומץ, ירכיבו יחד מין קצף לבן.
בשנים האחרונות, עולם הכלבים שאל את המונח 'ריאקטיבי' והצמיד אותו למילה 'כלב', הכלב הריאקטיבי הראשון נולד, והתחיל לנבוח.
אז למה הכוונה בכלב ריאקטיבי?
כל כלב שמגיב בצורה מוגזמת לעולם שסביבו, הוא כלב ריאקטיבי.
למשל, כלב ששוקל 30 קילו ומשתולל, נובח, סומר, וכועס, כשהפיקינז של השכנים מעיז להוציא את ראש מחוץ לחלון ללא רשות.
כאשר אין שום קשר בין מידת הזעם וההתנהגות המקושרת אליו לבין המציאות, הכלב מרגיש מאוים עד כדי כך, שהוא מתנהג בצורה בלתי נשלטת, למראה כלב אחר, חתול, מכוניות, אופנועים, סקייטבורדים, גברים, נשים, וילדים.
במקרים מסוימים, התגובה של הכלב מוצדקת. כאשר אופנוע דוהר לידו ברעש מרעיד, הכלב עלול להילחץ ויבחר לזוז, ולתפוס מרחק מהעצם הרועש והמאיים שעט לכיוונו. זו התנהגות נורמלית ומקובלת, גם אנחנו מוצאים את עצמנו מתרחקים מדברים שלא נעימים לנו - אנחנו הופכים לריאקטיביים כאשר היחס בין המציאות בעולם לבין התגובה שלנו, מוגזם.
דוגמא: איש מגיע לסופר ביום שישי בצהריים, קונה חלה, שזיפים, ופיסטוקים, ופונה שמח וטוב לב לשלם בקופה המיועדת לעשרה מוצרים בלבד. לצידו אישה, עם עגלה עמוסה עד אפס מקום. לאיש שלנו מספר אפשרויות פעולה:
הוא יכול לוותר על הקנייה, ולעזוב את המקום.
הוא יכול לבקש מהאישה לעזוב את התור, או לבקש מהקופאי/ת לא לקבל אותה.
הוא יכול לשלוף נוזל כביסה ולשפוך אותו יחד עם גביעים של מילקי על הפושעת, תוך שהוא צורח: כאן קופה של עד עשרה מוצרים.
על פניו מעשיו מוצדקים, הוא העניש את האישה שפגעה בזכויותיו, גזלה מזמנו, ונהגה בגסות רוח כללית.
מן הצד השני, תגובה שכוללת שימוש בנשק לא קונבנציונאלי, תיתפס בחברה שבה אנו חיים כתגובה מוגזמת, נאמר על האיש שהוא חסר יכולת שליטה עצמית.
כבר מגיל צעיר אנחנו לומדים איך להתנהל בחברה, לומדים מה טון הדיבור המקובל, ומהי עוצמת הקול המתאימה לרגעים שונים (בים, בתיאטרון, בארוחה עם חברים).
לילדים בגן עושים סימולציות, מעלים סיטואציות אפשריות בעולם ומבררים יחד איתם מה ההתנהלות הנכונה ביותר, לכל מצב.
ילד שיעבור את שנותיו הראשונות מחוץ לחברה, כשיצטרף אליה בבגרותו, לא תמיד ידע את העוצמות הנכונות של הרגשות והמעשים שהם מעוררים.
אז מה זה כלב ריאקטיבי?
בדיוק אותו הדבר רק על ארבע, כלב שלא עבר תהליך סוציאליזציה נורמלי ותקין בגורותו, יהפוך לכלב בוגר שעוצמת הרגשות שלו גבוהה מהמקובל והתקין, וכך גם ההתנהגויות המוצמדות אליה.
כלבים ריאקטיביים יכולים לבוא לידי ביטוי בצורות שונות.
הצורה המוכרת, והקלה ביותר לזיהוי, היא הכלב שקוראים לו 'הכלב התוקפני'.
אפשר לזהות אותו ממרחקים, הוא מזנק קדימה (הרבה פעמים מניף יחד איתו את הבעלים החיוור), הוא נובח, מיילל, פרוותו סומרת, והוא ממאן להירגע.
הרבה פעמים עוברי אורח יטעו לחשוב שהכלב תוקף אותם, הם לא יאמינו, שבדיוק באותו הרגע עבר אופנוען במרחק של עשרה מטרים, ועליו בעצם הכלב כועס.
את הצורה הזאת קל מאוד לזהות, היא ברורה ובעיקר מפריעה לחיי היומיום של המשפחה.
כלבים שיש להם טריגרים רבים, הופכים כל טיול למסע כומתה לסוריה.
יש גם ריאקטיבים שקטים, כלבים שמול דברים שנתפסים על ידם כאיום יפסיקו לתפקד לחלוטין.
הם לא יזוזו, לא ינבחו, הם יעצרו/יקפאו במקומם, מקווים שלא ישימו לב לקיומם.
הכלבים האלו ייעלמו מהשטח כשאורחים יגיעו לבקר, או יתחבאו מאחורי המשפחה, כשמגיע כלב לא מוכר הם לא יעצרו לבדוק אם הוא ידידותי הם יקפאו, תחושת הפחד וחוסר האונים תציף אותם.
גם הרועשים וגם המופנמים, סובלים מפחד בלתי נשלט שלא מאפשר להם לתפוס את המציאות כפי שהיא.
הם חווים את העולם כקושי אינסופי, הפחד מונע מהם להכיל את הסובב אותם, וההתנהגות הקיצונית שלהם הופכת את המציאות כפי שהם תופסים אותה לדבר האמיתי, הביצה והתרנגולת - הכלב נובח ומנסה להרחיק כלבים אחרים, שקוראים את ההתנהגות שלו כתוקפנית, ומגיבים אליה בצורה נורמלית - נובחים עליו חזרה - ומוכיחים לו שהוא צודק, שכלבים זרים הם לא נעימים ומסוכנים.
אז מה עושים? מטפלים
יעידו מרבית המאלפים, שלפחות 40% מכלל הפניות אליהם קשורות בדרך זו או אחרת לריאקטיביות.
היום אנו יודעים שהמטרה אינה לשנות את ההתנהגות, העבודה שלנו כאנשי מקצוע היא לשנות את הרגש שעומד בבסיס ההתנהגות ומניע אותה.
העבודה שלנו היא ללמד את הכלב להגיב בצורה בריאה יותר לכלבים, לשמוח על קרבה של אנשים, להתעלם מאופנועים, מצלצולי פעמון, וממשאיות, ולדעת איך להישאר לבד בבית מבלי לשגע את עצמו ואת השכונה.
ברגע שהרגש ישתנה, ההתנהגות תתמתן בהתאם. אם הכלב ילמד שכלבים אחרים הם דבר חיובי, ההתנהגות ה'תוקפנית', תעלם מעצמה.
איך משנים רגש?
נחזור לאיש החביב שעומד בתור בסופר, בעודו מתמרמר, שוקל את צעדיו כנגד הפושעת שלפניו, נעמדת אחריו שכנתו שולה, ובקול לוחש מספרת לו: האישה הזאת שלפניך, מתעוורת, כך סתם באמצע החיים, מאבדת את ראייתה.
באותו הרגע ממש, האינפורמציה משנה את כל הבסיס הרגשי, האישה אינה גסת רוח היא פשוט לא רואה, היא אינה פושעת אלא ממש גיבורה, שלמרות מצבה ממשיכה לנהל את חייה בצורה עצמאית.
במקום להשליך עליה מילקי, הבחור שוקל האם להציע לה טרמפ הביתה עם הקניות.
כלומר, התנהגויות מבוססות רגש, משתנות כאשר הרגש משתנה.
ממש באותו האופן נטפל בכלבים חששנים.
עם כלבים אנחנו עושים הצמדות, משהו מפחיד הופך להיות הסמן של משהו חיובי (חטיף, צעצוע).
אנחנו מרוקנים מהאובייקט את המפחיד שבו, והופכים אותו למוכר וחיובי בעולם האסוציאטיבי של הכלב.
ברגע שהתפיסה את האובייקט תשתנה, גם ההתנהגות תשתנה.
אז לא להתייאש, ליצורים האלה יש מוח, תהליכי חשיבה, אפשר לשנות, להשפיע, לבנות מחדש, יש הרבה תקווה לפלוטו.
