08/05/2025
Shaylee Atary
חברה שלי ג׳סיקה ואני חלקנו חצר בכפר עזה.
בערב היינו יושבות בגינה עם גולדסטאר ומדברות על חנות היד שנייה בקיבוץ שהיינו מתנדבות בה. הילדים שלה היו משחקים עם הקשת בענן מעץ שהייתה לנו בכניסה לבית. הכלבים שלנו היו משתוללים ביחד. יהב ונדב היו שותלים זרעים ומדשנים ביחד את הדשא. ובאמת אם נגמר החלב, לא רק כמו באיזה מיתוס של החיים של פעם, הייתי נכנסת אליה ולוקחת כוס הביתה עד שנלך לקנות בקניונית.
בשביעי באוקטובר החיים של שתינו נגדעו. היא איבדה את נדב, אני איבדתי את יהב. שתינו איבדנו את הבית, את הדשא, את הקשת בענן ואת החלומות. נהיינו אלמנות בגיל 34. כשאומרים את המילה אלמנה בדרך כלל מדמיינים אישה לבושה בשחור, עם מטפחת שחורה, מקל וחתול. בטח יש לה גם גב כפוף. אבל מי דמיין אי פעם שאני והיא שהיינו בכלל אמורות לשתות גולסטאר בערב, נכנס לתוך המשבצת המוזרה הזו.
קשה לתפוס את זה אבל רק בקיבוץ שלנו אנחנו 17 אלמנים ואלמנות. 49 יתומים ויתומות כמו שיוש. וג׳סיקה שלי חולקת איתי עכשיו גם את הסטטוס החדש הזה. לקבוצת הווטס אפ של האלמנות בקיבוץ שלנו אנחנו קוראות ״גיבורות״. פעם בשבוע אנחנו נפגשות לבוקר מלא בכל קשת הרגשות. מותר לבכות, מותר לצחוק ולספר בדיחות שחורות ומותר לפעמים להיות בחורות מבולבלות בנות 35. לאף אחת מאיתנו אין שמלה שחורה ובנתיים אני היחידה שעם מקל. ולמעשה זה היום שאני הכי מחכה לו בשבוע. לשבת עם חברות שלי שגרמו לי להבין פעם ראשונה על בשרי מה אומרת המילה הזאת ״שותפות גורל״. שגורמות לי להבין שלפעמים כשמאבדים את הכל, אחד הדברים שהכי עוזרים ללמוד איך ללכת מחדש זו קבוצת שווים.
אותה חברה שלי ג׳סיקה מחזיקה לי את היד לאורך כל הדרך. הילדים שלה עדיין משחקים איתי במציאות החדשה שלנו ושיוש עדין גדלה כשהיא בתמונה. אין את הקיבוץ. אין את המרחב הפיזי. אבל מה שבנינו שם. הזרעים ששתלנו יחד בחלומות המשותפים שלנו, מצמיחים עבורנו לאט לאט שורשים חדשים.
אני מודה על זה שיש לי אותך בחיים מאמי. ולא יודעת איך הייתי עוברת את כל זה בלעדייך.
אוהבת אותך אחותי ❤️
Jessica M Timmer
