אבי וולמרק - ברוח הכלב

02/11/2021

01/08/2021

רצינו לפתוח את השבוע עם אחד המכתבים מרגשים שקיבלנו ממשפחה שאימצה כלב מהכלבייה הטיפולית שלנו בכפר הנוער הדסה נעורים:
"לחניכי ומדריכי פנימיית נעורים,לפני כארבעה חודשים החלטנו להוסיף כלבה לחיינו, חיפשנו המון זמן וכשראינו את רייצ'ל (פנינה אז) התאהבנו וידענו שזאת היא הכלבה שחיפשנו.
כשאימצנו אותה סיפרו לנו על תהליך השיקום שהיא הולכת לעבור אבל לא הבנו את משמעות התהליך לעומק. במהלך התהליך במפגשים ובשיחות עם אבי וזוהר והחניכים, התחלנו להבין כמה הזמן שרייצ'ל מבלה איתכם תורם לה ומעצים אותה.
כבר בימים הראשונים שרייצ'ל הגיעה התהליך שעברה איתכם הורגש, כלבה מחונכת ונעימה שבזכותם הפכה מדהימה יותר, הבגרות והרגישות שלה לסביבה מפתיעים אותנו בכל פעם מחדש .
רצינו להודות לכם מכל הלב על הנתינה, הטיפול המסור, החינוך, האילוף ובעיקר האהבה שנתתם לרייצ'ל שלנו במהלך התהליך, זה לא מובן מאליו לקבל הביתה כלבה מחונכת שבשלה לאימוץ.
אנחנו מרגישים שגם רייצ'ל רוצה להודות לכם, קשיי ההסתגלות שלה היו מעטים והמעבר עבר חלק וכל זה בזכותכם.
תודה רבה לכם! אנחנו מעריכים מאוד ושמחים על המפגש איתכם.
ואל תדאגו רייצ'ל מקבלת פה את כל האהבה והפינוקים האפשריים.
ההורים של רייצל – דן ויובל."

12/10/2020

מה שיותר שחור יותר מתוק.

קינדר נולד לפני שנה ויותר באזור התעשייה של נתניה. שם גדל בין פחי האשפה שהניבו לו מזון והרחק מהיצור המפחיד שהולך על 2. לכלבייה שלנו ,בכפר הנוער הדסה נעורים הגיע קינדר בפעילות משותפת עם עמותת הרצליה נתניה אוהבת חיות. ההתחלה הייתה מרחוק, קינדר סרב להתקרב, סרב לאכול , סרב בכלל להסתכל על בני האדם. הפחדים שלו ניהלו אותו והוא העדיף להישאר רחוק ורעב.
בעבודה נפלאה של חניכות הכפר (כן, קינדר סרב בהתחלה שבנים יתקרבו עליו) שהתחילו לאט לרכוש את אמונו והוא מציידו החל להיפתח ולהשתחרר ממחסומים ישנים, הוא החל להתקרב, אפשר קצת מגע והתחיל לאכל. עם הקרבה, המגע, המזון, נוצרו מערכות יחסים וקינדר החל להיפתח לעולם, גם הבנים בכפר התחילו לקחת אותו לטיול וליהנות ממנו. התחלנו לשלב לתוכנית השיקום שלו גם אימון לפקודות בסיסיות והרגלה לחיי משפחה.
קינדר היום מוכן לעזוב אותנו ובפעם הראשונה בחייו, לעבור לחיות באופן מסודר עם בית משפחתי ולהגיע לשלווה ושקט, לאפשר למשפחה וילדים ליהנות ממנו ומהאהבה שהוא מעריף ללא הרף. קינדר, כלב עם חוש הומור ומבט שגורם לכולם לחייך, הוא ממושמע, שקט, חברותי וחששן. כלב נאמן שמחפש בעלים קבועים שייהנו ממנו, ויסיעו לו לעבור את השלב הבא ולהיות פחות חשדן וייהנו מכלב חברותי, שמח, ונאמן. למשפחה המאמצת יינתן ליווי מקצועי בשלב הקליטה שלו במשפחה.
בואו להיות הראשונים שזוכים בו....... המעוניינים באימוץ קינדר, מוזמנים ליצור קשר עם שיר 0556675229 (ימים א-ה בין השעות 9-18)

למילוי טופס שאלון למאמצים
https://www.facebook.com/112491233907963/posts/117739390049814/

18/09/2020

11/09/2020

כמה קשה להרגיש דחוי.
לפני שבועיים עלה פוסט על אימוץ הכלב סיזר. סיזר כלב מקסים בעל מוגבלות בשמיעה שלו. כלב מקסים, שמח וטוב לב, נאמן וקשוב (למרות מגבלותיו). סיזר למד את שפת הסימנים ויכול לתקשר. אוהב אדם, חי עם כלבים בכלבייה ומסתדר איתם (אחרי הכרות ראשונית)
אנו מחפשים לסיזר בית חם לבעלים עם ניסיון בגידול כלבים. חצר לסיזר תהייה מושלמת. – נו? עוד לא יצרתם קשר?
הפוסט לאימוץ של סיזר הגיע לכמות גדולה של אנשים – אבל 0 פניות.
כולם כותבים, חמוד, מקסים וכו', אולם אף אחד לא יצר איתנו קשר. קשה לנו להבין שסיזר יעשה את ראש השנה בכלבייה.
כל הקודם זוכה בחבר אמיתי !!!

המעוניינים באימוץ כלב מכלביית נעורים נדרשים למלא שאלון זה:

https://forms.office.com/Pages/ResponsePage.aspx?id=DQSIkWdsW0yxEjajBLZtrQAAAAAAAAAAAAN__jM5splUNVVWMTRRSFZISlZDNjI3MlRDV0hQQzI3Si4u

24/08/2020

שלום – קוראים לי סייזר Caesarיש לי לקות שמיעה ואני מתגעגע לחיות עם משפחה.
כבר 6 שנים שאני מסתובב. בצעירותי, גדלתי אצל משפחה נחמדה שניסתה לגדל אותי כגור אבל התקשתה ולא ממש הצליחה ( האמת, שגם אני הייתי ממש צעיר ולא מפוקס) אז מסרו אותי למשפחה אחרת, שהחליטה אחרי כמה חודשים לנטוש אותי. (גם ככה, לא סבלתי אותם) .. אז התגלגלתי קצת ברחובות ומשם להסגר וככה הגעתי לכלבייה של העמותה...... למה נטשו אותי? ולא רצו לגדל אותי? נטשו אותי – כי, כי אני חרש. כן יש לי לקות שמיעה. ככה נולדתי, לא שומע מה קורה מסביב (שקט לי באוזניים) אמנם לא שומע, אבל בשאר הדברים אני מושלם ויותר.
כמה שנים שאני חיי בכלבייה בעמותה, שמח ומאושר, האוכל אומנם בינוני אבל יש הרבה זמן פנוי, תמיד אוהב לשחק עם הכלבים בכלבייה ולהצחיק את כולם. מת על כדורים (לא תמיד אוהב להחזיר..... זה שלי!) ואני מאוד אוהב את החיים ומתגעגע לבני אדם שיגדלו אותי. כלבים, לא תמיד מקבלים אותי בשמחה וגם אני, לפעמים לא תמיד קל איתם. אבל אחרי שמכירים אותי, אוהבים את חברתי.
לפני כמה חודשים , פתאום באו ולקחו אותי, לא הסבירו לי וצרפו אותי לפרויקט מיוחד בכפר הנוער הדסה נעורים – רוצים לשקם אותך, שתמצא בית ולא תמשיך לחיות בכלביות, כך אמרו לי ואני, לא ממש הבנתי, כבר שכחתי איך זה לגדול בבית.
הגעתי לכפר הנוער הדסה נעורים. הביאו אותי לכלבייה שלהם. הכלבייה?? – מה זה? בית מלון לכלבים ! איזה כף של מקום, חבל שלא רצו לשקם אותי קודם, מקום מיוחד. לקח זמן קצת עד שהכלבים קיבלו אותי ללהקה (עברנו כולנו תהליך של קליטה), נהניתי מאוד מהחברה של החניכים בכפר. הם שיחקו איתי, האכילו אותי, הברישו אותי, לקחו אותי לדשא, לים, לתחנת הדלק, קיבלתי נקניקיות, ליטופים הרבה כבוד (אז גם החזרתי להם) ..... אז זה שיקום?? - הללויה!!!
יום אחד, פתאום הגיעו החניכים והתחילו לעשות לי סימנים ותנועות מצחיקות. בהתחלה לא הבנתי מה רוצים ממני, אבל מדי פעם קיבלתי נקניקייה ורציתי עוד. אז התחלתי לנחש מה החניכים רוצים ממני והריח של הנקניקיות הטריף אותי. לאט לאט פתאום התחלתי להבין שאני עושה משהו אחרי התנועות של החניכים והנקניקייה מגיעה, קוראים לזה שפת הסימנים (יש את זה גם לאנשים חרשים – קצת שונה, אבל דומה) . איזה כף לי....נקניקיות ותשומת לב בשפע – ש י ק ו ם. אז התחלתי להתיישב, לבוא, לשכב, להישאר במקום בסובלנות. להחזיר כדורים, הכל לפי הסימנים שעשו לי.... והנקניקיות? נקניקיות התעופפו להם לפה שלי, אחח, שיקום – הללויה, כבר אמרתי?
היום מסרו לי שזהו, סיימנו. אני משוקם. אני מאוזן. אני רגוע. אני נאמן. מת על אנשים ומבין את השפה והסימנים שעושים לי ( לפעמים, אני כאילו לא שם לב לסימונים,.... לא תמיד בא לי) והגיע הזמן שלי לבית יציב רגוע, בלי ילדים קטנים (כי לא אוהב שיש הרבה בלגן בבית), רוצה בית שקט עם גינה ודשא ולצאת לפרישה כמו שצריך (אמן). כף לי בכלבייה עם החניכים והכלבים האחרים, אבל ממש חולם על בית ובעלים קבועים כאלה שיש להם ניסיון בגידול כלבים, שגידלו בעבר (בכל זאת יש לי לקות שמיעה ). אני מאוד אוהב טיולים, אוהב לנוח (ואם יש מזגן, אז שבעתיים), אבל הכי אני אוהב...להצחיק אנשים.

אם אתם חושבים שאתם המשפחה שמתאימה לי? תשלחו הודעה בפרטי ונשלח לכם שאלון התאמה (אני קצת בררן, עברתי מספיק והפעם אבחר לי משפחה ראויה ומתאימה)