04/05/2023
היחס שלנו לכלבים שלנו
מהווה דוגמה אישית
עבור הילדים שלנו
לאיך מתייחסים לאחר,
מי שהוא לא אנחנו.
זה להוות דוגמה אישית
לדבר הכי בסיסי בקיום - תקשורת.
זה הבסיס למוסר הכי גבוה. כבוד למרחב של האחר ובהתאמה מלאה כבוד למרחב של האחד.
אחד לא יכול לבוא על חשבון השני.
עירית תיארה את זה בהרחבה..
הזדמן לי היום לראות כמה קטעים מהסדרה החדשה מישהו לגור איתו. סדרה שבה כביכול בעזרת צוות מומחים, שמורכב ממטפלים, מאלפים ו-ווטאבר, לא התעכבתי על ההגדרות, מתאימים כלב שמחפש בית, למשפחה עם סיפור סוחט דמעות שמחפשת כלב. סוג של חתונה ממבט ראשון לכלבים ואנשים.
את האמת? הזדעזעתי עמוקות.
היה לי מאוד קשה לצפות בקטעים עד סופם. כמה פעמים עצרתי את הצפיה בהרגשת חלחלה, ואז הכרחתי את עצמי להמשיך לצפות, כדי להיות בטוחה שמה שאני רואה זה באמת מה שקורה שם. הרגיש לי כמו לצפות בסרט סנאף.
מה ראיתי? ים של דמעות מצוות המומחים על הסיפורים המרגשים של בני האדם. אפס התייחסות לרגשות של הכלבים בסיטואציה, אפס הבנה בתקשורת כלבית, אפס כבוד למרחב האישי של הכלבים ולסימני הלחץ הברורים שהראו, אפס מחשבה על איך נכון להכיר כלב לחוץ ומפוחד לאנשים חדשים שלא פגש מעולם, אפס הסברה לאנשים על מה זה כלב ואיך להבין אותו. מודה. לא ראיתי פרק שלם. לא הצלחתי.
ראיתי כלבים לחוצים, כלבים שלא מבינים למה זורקים ונוטשים אותם בלי לומר מילה, בחצר סגורה עם אנשים שהם לא פגשו מעולם ושאין להם מושג איך להתייחס לכלב שפוגשים בפעם הראשונה. ראיתי כלבים לחוצים מזה שמישהו זר מחבק אותם. ראיתי כלב לחוץ מילדות שמפחדות מכלבים וקופצות על הספסל מפחד (אגב, ככה גם לא מטפלים בפחד מכלבים אצל ילדים....). ראיתי כלבה בחרדה שמנסה לברוח מהמתחם ויושבת מתנשפת מול דלת היציאה בתחינה שמישהו יציל אותה משם, בשעה שצוות המומחים צופה מרוגש עד דמעות מהילד שמלטף ומנשק אותה תוך התעלמות מוחלטת משפת הגוף הברורה שלה.....עיוורון מוחלט. את הילדים אי אפשר להאשים שנהגו ככה, הם לא יודעים אחרת, ואף אחד גם לא מסביר להם, אז איך ידעו? אבל איפה כאן המומחים בכל הסיפור הזה? איפה מי שאמור לתת קול לכלב? לשמור עליו? להסביר אותו לאנשים?
יכול להיות שמישהו מאנשי המקצוע שם אמר גם דברים טובים שהוחלט להשאיר על רצפת חדר העריכה. לא יודעת, כי אף אחד לא הראה את זה. בשורה התחתונה, מה שחשוב זו התוצאה הסופית, זו שאנשים רואים על המסך.
בחתונה ממבט ראשון, לפחות שני הצדדים נכנסים למצב מרצון, ויש להם הזדמנות להביע את עצמם עד זרא לכל אורך התכנית. במישהו לגור איתו, יש רק צד אחד שנשמע, רק צד אחד שמקבל חשיבות וקול. הצד ההולך על שתיים. הצד השני, שהולך על ארבע ומכשכש בזנב, משמש ככלי ריק, ומועלה כקורבן חסר קול על מזבח הרייטינג והשיטחיות.
ככה לא מתחילים מערכת יחסים בריאה בין אדם לכלב, בטח לא מערכת יחסים שתשרוד לאורך זמן. ומי יפגע מכך בסוף? ניחשתם. שוב הכלב שיחזור למכלאה, או יעבור שוב מיד ליד. אבל את זה העורכים לא יראו לכם.
בטלויזיה כמו בטלויזיה. במקום לנצל את הבמה האדירה הזו ללמד אנשים מה זה באמת כלב, לשפר את מצב הכלבים בארץ, ובאמת לעודד אימוצים טובים ועמידים ויחס ראוי לכלבים, ממשיכים לתחזק תמונה לא מציאותית וחסרת הבנה על כלבים. תמונה שמביאה אנשים לציפיות לא הגיוניות מכלבים, ואפס הבנה והתחשבות ברגשות שלהם ובמה הכלב באמת צריך בשביל שאפשר יהיה לחיות ביחד. מי שיחליט לאמץ כלב רק בגלל שצפה בתכנית כזו, כנראה גם ינטוש אותו ברגע הראשון שמשהו לא ילך כמו שחשב שזה אמור ללכת.
אז כדי להכניס קצת עומק לתוך הרדידות הזו, ולהפיץ קצת ידע ואור מול החושך והבערות בפריים טיים, אני שמה כאן קישור למאמר שכתבתי פעם על תקשורת כלבית. עשו טובה, קראו אותו, שבו ותסתכלו על סימני הסטרס הברורים שמראים הכלבים בתכנית הזו או בכל מקום אחר, ובפעם הבאה שמישהו מגיב על דבר כזה " יואו כמה מרגש" או "יוו איזה חמוד" - תסבירו לו מה הוא באמת רואה:
http://www.sensitive-dogs.co.il/article/dogs-communication
ותעשו טובה. אמצו כלבים. יש המוני כלבים שמחפשים בית וזקוקים לבית, אבל תלמדו עליהם טוב טוב לפני כן, תקשיבו למה שהם אומרים, תחקרו למה הם זקוקים, ואל תהססו לקחת ליווי של איש מקצוע רציני שילמד אתכם את כל מה שצריך. כזה שיודע. כזה שלא מפחד לומר גם דברים שקשה לשמוע, אפילו אם זה לא מצטלם טוב.
