26/02/2025
"אנשים ניסו לנחם אותי ואמרו לי שלפחות סתיו שלי לא נחטפה, שלפחות לא התעללו בה בשבי. אבל דווקא עכשיו כשכל החטופות חוזרות ,אני רואה את האמהות שלהן מחבקות אותן בנקודת המפגש ומבינה שסתיו שלי- לעולם לא תחזור.
שאין דרך חזרה.
שלנווה וריף הקטנים לא תהיה יותר אמא לגדל אותם
כל הארץ מלאה תמונות של חטופים, וזה חשוב, אבל איפה התמונה של סתיו שלי?
מי יזכור את הילדה שלי שהלכה למסיבה ולעולם לא תחזור אלי?
לעולם לא תחזור לילדים הקטנים שלה?
מי יזכור את הילדה שמש שלי, עם החיוך הכי יפה בעולם, והאנרגיות הבלתי נדלות, מי ירגיש את הכאב היום יומי שלנו, כזה כאב שללב אין מקום להכיל אותו?
כשסיפרתי לנווה שאמא נפטרה וכבר לא תחזור, הוא נכנס לחדר וצרח, וקפץ על המיטות , כאילו הגוף שלו לא יכל לעמוד בכל הכאב הזה שהוא היה חייב לקפוץ.
נכנסתי איתו לחדר, אמרתי לו שהמזרונים הם כמו ים ואנחנו צוללים לתוכם עמוק. וצרחתי איתו ביחד. צרחתי איתו על זה שלילד הקטן הזה לעולם לא תהיה אמא. שלי לעולם לא תהיה ילדה.
מאז , ריף ונווה אצלי. אני בחיים לא אחליף את סתיו, אבל סבתא זה הכי קרוב לאמא שיש.
יש רגעים שנווה אומר לי:"אולי אמא הלכה לטיול, אולי היא תחזור?" הוא יודע בראש שזה לא יקרה, אבל הנפש שלו לא מסוגלת להכיל שלעולם יותר הוא לא יראה את אמא.
כשהציעו לנו להגיע בשנה שעברה למיזם 'הכסא הריק' - ליל סדר משותף במלון מפנק למשפחות שכולות, ישר נענתי.
והיה מדהים, היו מתנדבות שנתנו לי רגע אחד לנוח ולא הפסיקו להעסיק את הילדים ולעשות להם כיף, היו שירים ותכנים מדהימים למבוגרים.
חגגנו את החג עם עוד משפחות שכולות וזה היה הכי עוטף ובמקום שיש.
דווקא עכשיו כשהחטופים חוזרים, ושכולנו שמחים עם כל אחד שחוזר. חשוב לי לצעוק את הצעקה של המשפחות השכולות, אלו שהתמונות של הכי יקרים להם היו זמן קצר באתר חדשות ונעלמו, כאילו לא היו פה חיים שנעצרו ברגע.
אל תשכחו את הנופלים, אל תשכחו את המשפחות השכולות. אלו בשבילם המשחק נגמר ואחריו יש רק כאב אין סופי
ליל סדר המשותף למשפחות שכולות מטעם ארגון נאוה הוא מיזם קריטי בשביל משפחות שכולות הוא מחבק ונותן להם כח בערב שהוא בין הכי טרגרים בשנה.
תרמו עכשיו לליל סדר המשותף של ארגון נאוה >
https://shutaf.im/pesachnava2025/83420
בשיתוףארגון נאוה
